לחתולים יש חיבור מיוחד לאוטיסטים

אמנם לא מפתיע אותי, אבל מרגש בכל פעם מחדש:

מבין החתולים הטיפוליים שלי, חלקם ניגש בלי בעיה לכל אחד (גידי, לונה, נינג'ה, דביקי), ולאחרים נדרש קצת זמן להסתגל לילד או לאדם חדש. ניגשים בהססנות, מריחים ומתרחקים ואז לאט לאט, נוצר קשר (או שלא). יש חתולים שנדיר שניגשים למישהו, ונבהלים מכל תנועה, ורק יחידי סגולה מצליחים לגרום להם להתקרב.

היום הגיע אליי נער למפגש שני. אל החדר נכנסו בזה אחר זה החתולים היותר חששנים.

טום ישב מולו על השולחן וקירב את פניו אל פני הנער עד כדי מגע של האף במסיכה. התלטף, ביקש עוד ליטופים, הביט בעיניו ברוך.

בוטס ישב ליד הרגליים שלו וגרגר חזק ללא הפסקה. שמתי לב שבוטס נרתע מילדים ומעדיף מבוגרים. לרוב, הוא לא נכנס לטיפולים.

ויוי אמנם מאוד חברותית, אבל בהתחלה לוקח לה זמן לסמוך על אנשים חדשים ולא לכולם היא מתקרבת. הפעם - היא זינקה אליו ישר והתלטפה, חיפשה את קרבתו.

מולי ליקק את כף ידו. מולי מעולם לא ליקק אף אחד.

מה ההסבר, אתם שואלים?

הנער אוטיסט, ולחתולים יש חיבור מיוחד לאנשים אוטיסטים.

אגב, הנער לא יוצר קשר עין. אם נוצר כזה, הוא ממש לשניה ומיד מסיט את המבט. את העיניים של החתולים הוא חיפש וממש כיוון למבט קרוב.

הלוואי ואצליח לעזור לו בעזרת הצוות הכי מופלא שיש

שלכם, שלומית