בוטס

סיפורו של כל אחד מצוות המטפלים שלי. השני מביניהם וגם המבוגר ביותר בבית - בוטס.

בוטס: ~~~~ שנת לידה משוערת: 2004 תאריך אימוץ: 15 ביוני 2007 את בוטס אספתי כשהוא בערך בן 3 מצד הדרך ביום קיץ חם כשהוא מבקש עזרה. ברגע שהרמתי אותו בידיים, הוא התנהג כאילו אנחנו מכירים...רק שנה לאחר מכן הבנתי מה עבר עליו. מומחיות: מאבחן, מטפל ומשכך כאב. באחד מימי הקיץ הלוהטים של שנת 2007 יצאתי רגלית ממושב חניאל, וכשעברתי ליד הפרדס, ראיתי אותו מעבר לגדר. הוא יילל ודיבר אליי, כאילו קורא לעזרה. נתתי לו מים וליטפתי אותו. הבנתי שזה לא חתול שנולד ברחוב ואספתי אותו במטרה למצוא את המשפחה שלו. הפרווה שלו הייתה מוזנחת וממש לא שופעת כמו בתמונה. הוא מעורב עם חתול פרסי. קראתי לו בוטס בגלל העיניים הגדולות והמתחננות שלו, שמזכירות את החתול במגפיים (boots) מהסרט "שרק". לא מצאתי את המשפחה שאולי הייתה לו. כעבור שנה לקחתי אותו לצילום אצל הוטרינר, כי הוא בקושי טיפס על רהיטים וראיתי שכואב לו. בצילום התגלה קליע עופרת בצלעות ובניתוח התגלה קליע נוסף בירך השמאלית. בוטס לא שמר טינה למין האנושי והפך לחתול טיפולי שאוהב בני אדם מאוד וגם ליווה את הטיפול בקשישים סיעודיים במשך כ-5 שנים בביה"ח לניאדו. הוא מעדיף חברת מבוגרים מאשר חברת ילדים, ולוקח חלק בטיפול בבני נוער ובמטופלים הבוגרים יותר. לפעמים הוא מתגנב אל חדר הטיפולים גם כשיש ילד צעיר, ואז כל האוירה בחדר נעשית יותר איטית. ילדים לומדים לכבד אותו וללטף אותו רק בראש, כי גופו המבוגר כבר כאוב. הם מתייחסים אליו כאל סבא. הוא עדיין אוהב משחקי חכה והוא משחק בשכיבה. בוטס מאוד רגיש לאחרים. הוא יודע לזהות כאב או מחלה, להיצמד את החלק הכואב ולגרגר עד שהכאב חולף. הגרגור שלו מאוד מרגיע ומווסת בהתאם לסוג הכאב. פעמים רבות הוא עזר לעשות מה ששני כדורי אופטלגין לא הצליחו! יש לו רגישות מיוחדת גם לילדים ולאנשים אוטיסטים. עבורי הוא הרופא הפרטי שלי.