"ממש לא סבלתי! אפילו היה כיף"

אז איך משכנעים נער בן 14.5 להכין עבודת יצירה, כשהוא מתנגד לכל התנסות?

תחילת התהליך מושתתת על יצירת יחסי אמון ופתיחות, הכלה וקבלה. החתולים וגם הכלבים מאוד עזרו בזירוז התהליך ובזכותם הוא מרגיש רצוי, שווה, אהוב ומיוחד.

במשך 6 מפגשים לא לחצתי עליו להכין משהו, אבל הכנתי אותו לכך שיום אחד זה יקרה וחשפתי אותו לאפשרות. התמקדנו במשחקי הקופסא שהוא מכיר, ומהר מאוד גם לאלו שהוא לא מכיר והיה מוכן לנסות, למרות הקושי לנסות דברים חדשים.

בפגישה היום, אחרי שקיבל טונות של אהבה מהחתולים, אמרתי לו שננסה להכין משהו, לצבוע. הסברתי שהוא יכול להגיד לי באמצע שהוא לא מעוניין להמשיך בזה, או שזה לא כיף לו, והוא לא יהיה חייב להמשיך.

וואלה הסכים

תוך כדי צביעה של מתקן לשלטים, הוא גם שיתף שהכין כאלה דברים לפני שנה או שנתיים בבית הספר, וזה ילד שהגיע אליי כי הוא לא מדבר עם אנשים ולא משתף.

כשסיימנו, ויש לציין שצבע ביצירתיות, שאלתי אותו אם הוא סבל.

"ממש לא סבלתי! זה אפילו היה ממש כיף".

יש עוד דרך, אבל אנחנו על הגל הנכון.

שלכם, שלומית