קושי רגשי בעקבות גירושים

לפני כשנה הגיע אליי ילד בן 5 (כיום בן 6) עם קושי רגשי גדול בעקבות גירושי הוריו על רקע אלימות במשפחה.

במשך שלושת או אפילו ארבעת החודשים הראשונים הילד הביע התנגדות לשיתוף פעולה, לא היה מוכן שאימו לא תהיה נוכחת איתנו, מרד בכל צורה אפשרית והיה סגור מאוד מצד אחד, ומלא זעם מצד שני. אם הוא כבר הסכים לעשות משהו, זה היה מלווה בהמון התנגדויות ובדיקת גבולות.

בנוסף, טווח הקשב שלו היה קצר והוא התקשה לשבת ולבצע משימות ליד השולחן.

המהפך חל כשהוא עשה משהו מאוד חצוף ומזלזל ואני לא ויתרתי לו ולא ויתרתי עליו, עד שחזר בו. מאותו הרגע הוא החל לשתף פעולה, להתנסות בדברים שהצעתי לו, ללטף את הכלבים (אמא שלו אלרגית מאוד לחתולים, אז נמנענו), ולאט לאט גם שחרר את האמא ונשאר איתי במשך כל הטיפול.

בתחילת התהליך הבחנתי בכך, שלמרות שרמת הביצוע שלו נמוכה במשימות דידקטיות, היכולות שלו גבוהות מאוד והוא ניחן ביצירתיות ובכושר טכני מעולה.

את הרמה העליתי בהדרגה, וכיום הוא יושב ליד השולחן לזמן ממושך, מבצע משימות יצירה בצורה מושקעת ובסבלנות, מגלה עניין רב בחתולים ומתייחס אליהם בצורה מכבדת ורגישה. גם אליי.

יש עוד דרך לעבור, התהליך עוד קורה, אבל אני כל כך גאה בו וכל כך שמחה בשבילו שהוא מגלה את עצמו ומתרכך.